<h1>העיטור אות ב' בירורין</h1>
<h2>דף קכח.</h2>
וכן אם קיבל עליו דבר שאין עליו מן הדין כגון מי שלא היה חייב לחבירו שבועה ואמר אשבע שבועה חמורה או מי שנתחייב שבועת היסת והיפכה אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו ואם לאו יכול לחזור בו עד שיגמר הדין. ואמר רבינו יעקב זצ"ל אפילו אמר בבית דין נאמן עלי אבא או דור לי בחיי ראשך או הישבע וטול כל זמן שלא נגמר הדין או לא דר בחיי ראשו או לא נשבע יכול לחזור בו אבל אם גמרו דינו יתן. וכן אם דר בחיי ראשו או נשבע יתן. כדאמרינן בבבא בתרא (קכ"ח.) אמר לו עבדי גנבת וכו' עד ונשבע אינו יכול לחזור בו. וגרסינן בפרק המפקיד (ל"ד.) כיון דאמר הריני משלם מקני ליה כפילא ומבעיא לן חזר ואמר איני משלם מהו מיהדר קהדר ביה וכו' מכלל דמצי למהדר ביה והתם בבית דין הוא דבבית דין הוא דמקני כפילא. והא דאמרינן בשבועות (ל"ט.) כיון דאמר איני נשבע פוטרין אותו מיד משמע שיכול לחזור בו וממהרין הדבר שיפרע קודם שיחזור בו. ומסתברא לפני גמר דין דיכול לחזור בו דוקא שקיבל עליו קרוב או פסול בין לדין בין לעדות אבל קיבלו עליהן כשרין וביררו אותן משטענו בפניהן אינן יכולין לחזור דאי איתא אדמפלגי בקרובים לפלגי ברחוקים דהא נאמן עלי אבא לדינא קאמר כדפירש רבינו שלמה. ובגמרא נמי גרסינן בהא קאמר רבי מאיר משום דלא גמר ומקני דאמר מי יימר דמזכי ליה בי דינא, אבל בדעת עצמו אימא לא, ובנוסחא אחרינא מי יימר דאתו ומסהדי. ומדלא קא מפלגי ברחוקים שמע מינה משטענו בפני בית דין אינו יכול לחזור בו כדגרסינן גבי הודאה דכי אמרי הוו עלן דייני וכנפינהו הוה ליה כגמר דין וגרסינן נמי בבבא קמא (קי"ב:) לא אמרן אלא דפתחו ביה בדינא אבל לא פתחו ביה בדינא מצי אמר לבית דין הגדול אזילנא. לרבינו אבן מגש מי שברר לו ברור לדון לו יכול לחזור בו עד שיגמר הדין נגמר הדין אינו יכול לחזור בו. וממתיבתא שדרו משקנו בקנין אינו יכול לחזור בו וסדירא בפומא משמייהו דרבוותא קמאי דמן בתר סבוראי כי היכי דסדר גמרא היכא דקבילו מבעלי דינין וקנו מנייהו בכל מה דפסקו בי דינא עלייהו בין לזכות בין לחובה ופסקו מאי דפסקו או דינא דאורייתא או דינא דרבנן או אפילו שודא דדייני פסקו לא מצי למהדר אבל אי לא פסקו אלא מאי דחזי להון מדעתהון ההוא קנין לאו כלום הוא והדרי. ואיכא למשנייה בדינא דאסמכתא. ונאמנות לא מהניא וכפסולין דמו כמו רועי בקר אלא לשיוויינהו ככשרין ולמהוי דינייהו דינא במילתא דלית ביה טעותא אבל מילתא דאית ביה טעותא דאפילו בכשרין עצמן דקבלינהו למידן דינא כי טעו בשיקול הדעת חייבין לשלם לא עדיפי הני מינייהו מיהו אי אמר מעכשיו מחלית לך האי תביעותא או האי שבועתא וקנו מיניה בבית דין חשוב נתקיימו התנאים.
